רוב האנשים, לפחות בארץ, יענו על השאלה הזו ב"כן", גם אם יהססו לענות או יגידו "כן, אבל רק..". אבל אם נשאל את אותם אנשים, האם הם אוהבים שמוכרים להם, הם יענו ב"לא" חזק, חלק אפילו יצעקו את התשובה. למה זה ? כי ישראלים, שהכי לא אוהבים להיות פראיירים, חושבים שאם מוכרים להם, מנסים ל"סדר" אותם.
זו אחת הסיבות שהמציאות של אנשי המכירות בישראל קשה, כי הלקוח חשדן. שלא לדבר על כך שבעולם כולו בעידן הדיגיטלי, תהליך המכירה ממושך יותר וקשה יותר. לעומת זאת, אם הלקוח מרוצה מהשירות ומהמוצרים שלנו, קל לו יותר לקנות מאתנו. היום, כשביקרתי בסניף הדואר לקחת חבילה, שמעתי במו אוזניי פקידת דואר, שמכרה מט"ח ללקוחה, ובמשך הפעולה הארוכה של ספירת השטרות והשלמת העסקה ניסתה לשכנע אותה לקנות גם כרטיס sim לחו"ל.
כל זאת, בנחמדות, כחלק מהשיחה שלהן בעת זמן ההמתנה בשירות. כלומר, אותה פקידה, שבעבר רק מסרה חבילות ובקושי תקשרה עם הלקוחות בסניף, ואני אומרת את זה מידע אישי, ערכה שיחת מכירה במהלך השירות שלא הייתה מביישת שועל מכירות ותיק. למה זה עבד כלפי הלקוחה ? כי היא לא תפסה את השיחה כשיחת מכירה אלא כ"הגדלת ראש" של הפקידה במהלך השירות: מאחר שהפקידה הייתה סבלנית כלפיה ועשתה את כל פעולות השירות בנעימות, היא תפסה אותה כאמינה, ולרגע לא חשבה שהיא מנסה למכור לה משהו. היא פשוט הרגישה שהפקידה, נותנת השירות, יודעת בדיוק מה היא צריכה בנסיעה שלה לחו"ל.